עירומה במסלול השחייה שלו

פניו של הזר היו קרובות כל כך כשעליתי אל פני המים, שכבר כיווצתי את השפתיים לפני שהמוח שלי הדביק את הקצב. לא לנשיקה — בגלל מי הים שנזלו לי על האף, מה שאיכשהו רק הפך את המצב למביך יותר. שנינו היינו עירומים, שנינו מצמצנו, וככל הנראה חלקנו פיסת ים בגודל של בלטה. ׳שלום,׳ הוא אמר. ניסיתי לפסוע לאחור בכבוד. דווקא מתחת לרגל הזאת לא הייתה קרקעית.

הגל הבא הגיע לפני שמישהו מאיתנו הספיק לזוז. הוא תפס אותי באמה; אני נאחזתי בכתף שלו, והסתובבנו יחד הצידה עד שכפות הרגליים שלנו מצאו חול. ׳בן,׳ הוא אמר ברגע שהפסקנו להשתנק. ׳יופי של התמצאות בים.׳ עדיין החזקתי בכתף שלו. שחררתי אותה בזהירות יתרה. ׳היית במסלול שלי.׳ הוא הביט סביב במרחב המים הגדול, שהיה כמעט ריק. ׳סליחה. לא ראיתי את הסימון.׳

עד אותו רגע, להיות עירומה בחוף הנטוריסטי של סידני הרגיש רגיל בערך כמו להיות יחפה. עכשיו עמדתי במים שהגיעו לי עד החזה, מול גבר שרציתי לראות שוב את החיוך שלו, ותהיתי מה לעשות עם הידיים. לשלב זרועות נראה מתגונן. להשאיר אותן צפות לפניי שיווה לי מראה של יצור ימי. בן העמיד פנים בנימוס שאינו מבחין במשבר התפעולי הקטן שלי. ׳את תמיד שוחה ישר לתוך אנשים?׳ הוא שאל. ׳רק לתוך מי שמפריעים לתנועה.׳

הוא הציע שנתקרב קצת לחוף, למקום שבו הגלים נשברו בעדינות והיה קל יותר לעמוד. אמרתי שזה נשמע באופן חשוד כמו נסיגה. איכשהו, בתוך שלושים שניות, הסכמנו על תחרות: חמישה גלים, ומי שיישאר לעמוד ינצח. היינו שני אנשים מבוגרים שממציאים חוקים בים, ואני לקחתי את זה הרבה יותר מדי ברצינות. ׳אסור להיאחז,׳ אמרתי. בן הרים ידיים. ׳את נאחזת ראשונה.׳ למרבה הצער, היו עדים. בעיקר אני.

הגל הראשון בקושי הזיז לנו. השני גרם לבן לקחת שלושה צעדים מהירים לאחור, והוא תיאר את זה בתור ׳להישאר זקוף על פני שטח רחב יותר׳. צחקתי כל כך שהשלישי תפס אותי מהצד. הנפתי זרוע, הוא הושיט לי יד, ואחזתי בה עוד לפני שנזכרתי בכלל של עצמי. ׳סיוע חיצוני,׳ הוא אמר. ׳הפרעה למתחרה,׳ השבתי. עמדנו שם יד ביד עוד כמה שניות, הרבה אחרי שכבר חזר לי שיווי המשקל. ואז הוא הרפה את אצבעותיו, השאיר לי את הבחירה, ואני שחררתי את ידו בחיוך מיותר לחלוטין.

בגל הרביעי כבר עמדנו כתף אל כתף. הרגשתי את המים מרימים אותי ואז נסוגים, ומשאירים אותי חשופה יותר משציפיתי. בן העיף בי מבט בדיוק כשהזדקפתי. זאת לא הייתה נעיצת מבט, ובכל זאת הרגשתי שאני מסמיקה. ׳בודק את הטכניקה שלי?׳ שאלתי. ׳בודק אם את עומדת להמציא עוד כלל.׳ הגל החמישי נשבר מוקדם. חומה נמוכה של קצף לבן מיהרה לעברנו; אני קפצתי, הוא התייצב, והכתפיים שלנו התנגשו כשהגל שטף אותנו. מעדנו לכיוונים מנוגדים, הזרועות מסתחררות באוויר, וכל אחד מאיתנו צעק שהשני הפסיד. שחיין שהיה קרוב אלינו הביט בנו, חייך וחזר לצוף.

על החול, בן הביא את המגבת שלו והתיישב לצד שלי, במרחק נוח. בלי המים בינינו, לרגע רציתי לקפל את הברכיים אליי ולהצטמצם. במקום זה מתחתי את הרגליים וניערתי חול מהקרסול. כשהבטתי בו שוב, הוא הסתכל לי בפנים. ׳למען הפרוטוקול,׳ הוא אמר, ׳לקפוץ זה לא לעמוד.׳ ׳למען הפרוטוקול, גם ללכת לאחור זה לא לעמוד.׳ הוא שקל את זה. ׳תיקו?׳ הנדתי בראשי. ׳העניין בבדיקה.׳

דיברנו עד שהמים על העור שלנו התייבשו, בעיקר על שחייה ועל כמות החול המפתיעה שהתיק שלי הצליח להכיל. כשקמתי לעוד טבילה, שלחתי יד אוטומטית אל המגבת, ואז השארתי אותה במקומה. ׳בא?׳ בן קם בחיוך. על שפת המים הושטתי לו יד, הפעם בכוונה גמורה. הוא אחז בה. ׳חשבתי שאסור להיאחז.׳ ׳התחרות נגמרה,׳ אמרתי. ׳ותישאר במסלול שלי.׳