עירומה לפי הכללים הלא נכונים

האישה שעל ספסל הסאונה לבשה ביקיני, ואני עמדתי לצד בעלי בלי שום דבר עליי חוץ מהבעת ביטחון שהלכה ונעשתה פחות משכנעת. הסתכלתי עליה, ואז עליו. ״דניאל. תסביר.״ הוא העיף מבט בביקיני, כאילו אולי תגיע ממנו תגובה רשמית. ״את השלט אני יכול להסביר,״ הוא לחש. ״אותה, כנראה שלא.״ הידקתי את האחיזה במגבת שלי. חמש דקות בעירום, וכבר רציתי לדבר עם ההנהלה.

בכניסה היה סמל של בגד ים עם קו חוצה, ומתחתיו היו תלויים בגדי ים של ממש. חוץ מלהחרים לי את בגד הים, אי אפשר היה להבהיר את ההוראות יותר מזה. השארנו את שלנו על ווים, התעטפנו במגבות והלכנו למקלחות. חיכיתי שתתפנה מקלחת, תליתי את המגבת והתרחצתי בזריזות וביעילות של חבלנית שמנטרלת פצצה. אחר כך דניאל חייך אליי. חשבתי שהחלק הקשה כבר מאחוריי. ואז פגשנו את החריגה מהכלל, שרועה בנוחות על הספסל העליון.

״יכולתי להישאר עם שלי?״ לחשתי כשפרשנו את המגבות. ״לפי הכלל, לא,״ הוא אמר. ״טוב, לפי שלה, כן.״ הוא הידק את השפתיים בניסיון לא לצחוק, וזה גרם גם לי לצחוק ולאבד את ההבעה החמורה. התיישבתי לצדו, מודעת מאוד לאוויר החם שנגע בעור שבדרך כלל נשאר מכוסה לגמרי כשאני מבלה אחר צהריים במקום ציבורי. כל השאר התעסקו בענייניהם. אבל בעלי שלח אליי מבט קטן ומלא חיבה, ופתאום לא היה לי מושג איפה לשים את הידיים.

״מה?״ שאלתי. ״כלום. את נראית רגועה יותר.״ ״זאת אי־הבנה יוצאת דופן.״ הוא התקרב מספיק כדי שרק אני אשמע אותו. ״בסדר. את נראית מקסימה וחשדנית מאוד.״ זה היה גרוע יותר, כמובן. היינו נשואים מספיק זמן כדי שעירום בבית יהיה רק סימן שמישהו צריך מגבת נקייה, והנה אני מסמיקה כי הוא שם לב אליי יושבת לצדו. התחלתי להסתיר את עצמי בזרוע, תפסתי את עצמי ובמקום זה הושטתי יד אל ידו. ״אתה עדיין אחראי לסתירה בעניין הביקיני.״ ״הנחתי שזה ירדוף אותי עד הבית.״

אחר כך ניסינו סאונה פחות חמה, ואז אחת חמה יותר, עם מקלחות בין לבין. בהתחלה התייחסתי לכל מעבר אל המגבת וממנה כאילו היה מבצע מסירה מורכב. דניאל החזיק בשבילי דברים בסבלנות בזמן שאני סיבכתי את הכול יותר מהנדרש. במקלחת השלישית כבר נכנסתי מתחת למים בלי חזרה מוקדמת. לצערי, לא בדקתי את הטמפרטורה. המים הקרים פגעו בכתפיים שלי, ואני הסתובבתי וזינקתי הצדה בציוץ לא מכובד בעליל, וכמעט צעדתי ישר לתוכו. הוא נסוג לאחור וצחק. ״מרענן?״ ״אל תדבר אליי כמו עלון פרסומי.״ גם אני צחקתי, מטפטפת על האריחים כשהמגבת שלי עדיין תלויה על הוו, ולשם שינוי לא הרגשתי צורך דחוף לקחת אותה.

בקומה למטה מצאתי את הבריכה העגולה. דניאל עצר לשתות קצת מים, ואני נכנסתי למים, דחפתי את עצמי מהדופן ונשכבתי על הגב. ברגע שהאוזניים שלי שקעו במים, שמעתי מוזיקה, צלולה להפתיע. הרמתי את הראש. היא נעלמה. הורדתי אותו. היא שוב הייתה שם. חזרתי על זה כמה פעמים, וכנראה נראיתי כאילו אני בודקת כרית פגומה, עד שלבסוף פשוט נשארתי לצוף. המים נשאו אותי בנוחות, והנחתי לזרועותיי להיפרש לצדדים. בפעם הראשונה בכל אחר הצהריים הזה, לא ניסיתי לסדר את עצמי בשביל אף אחד.

כשפקחתי את העיניים, דניאל עמד בשפת הבריכה וחייך. שוב היה לו המבט ההוא, אבל הפעם חייכתי אליו בחזרה במקום לבדוק כמה ממני המים מסתירים. גרפתי את המים בידיי כלפי מטה והזדקפתי בהתזה. ״יש פה מוזיקה מתחת למים.״ ״תהיתי למה נטשת אותי.״ ״בידור מוצלח יותר.״ הוא הצטרף אליי, ואני אחזתי בידו והובלתי אותו פנימה, הרחק מהדופן. ניסינו לצוף זה לצד זה, אבל הוא כל הזמן השעין את הראש לאחור כדי להכניס את האוזניים למים, בלי להצליח למצוא תנוחה נוחה לשאר הגוף. צחקתי כל כך עד שבלעתי מים. מתברר שגם רומנטיקה עדיין דורשת קצת תיאום מעשי.

מאוחר יותר הוא מצא אותי ליד המגבות שלנו ושאל, ״באמת נהנית?״ עדיין היו לי מים חמימים באוזן אחת, ולא היה לי שום הסבר לביקיני. ״כן,״ אמרתי. ״אבל אני בוחרת מה עושים עכשיו.״ הוא הושיט יד לכיוון היציאה, כשבגדי הים שלנו מחכים למעלה. תפסתי את ידו וסובבתי את שנינו בחזרה לעבר הבריכה. ״עוד לא חוזרים אליהם.״ הוא חייך מיד. ״עוד שיר?״ ״לפחות אחד. והפעם תנסה לצוף בלי להיראות כאילו אתה מרכיב רהיטים.״