Vivienne: סמכתי מספיק על הגדר החיה של החברים שלי כדי להתקלח עירומה במרפסת שלהם — עד שלינה הופיעה עם שמפו, וגיליתי שלא השכנים הם אלה שמלחיצים אותי.
״את מנסה להסתתר מאחורי הכתף שלך,״ אמרה לינה כשמצאה אותי עירומה מתחת למקלחת שבמרפסת, עם מרפק אחד מופנה אליה כמו שבשבת מקולקלת. עד שהיא הופיעה, שטפתי ממני בנחת את האבק מהגדר. עכשיו כבר לא זכרתי מה אנשים עושים בדרך כלל עם הידיים. ״זו כתף שימושית להפתיע,״ אמרתי לה. היא הרימה בקבוק שמפו. ״להשאיר את זה אצל צוות האבטחה שלך?״
צוות האבטחה היה גדר חיה. גדר חיה רצינית, יש להודות, שבחנתי מכמה זוויות לפני שהתפשטתי. מעבר לה היו עצים וגגות של בתים שכנים; מאחורי לינה הייתה דלת המטבח הפתוחה. השלמתי עם האפשרות שאי־שם מעבר לשיחים נמצאים אנשים זרים. כנראה לא הייתי מוכנה לכך שחברה שלי תעמוד במרחק כמה צעדים ממני ותחייך בזמן שמים חמימים זורמים על עורי החשוף.
״את רוצה שאלך?״ היא שאלה. זה עזר יותר מכל הבטחה שהגדר החיה מסתירה אותי. ״לא. רק תפסיקי להיראות כל כך משועשעת.״ היא הניחה את השמפו בהישג ידי, אבל בדיוק באותו רגע הושטתי אליו יד, והאצבעות הרטובות שלנו נתקלו זו בזו סביב הבקבוק. כמעט הודיתי לה פעמיים. החיוך של לינה התרכך. ״נדבק לך עלה למרפק.״ זהו, הלך הניסיון להיראות מרשימה בלי להתאמץ. הסרתי אותו והושטתי לה אותו במלוא הדרת הכבוד שהמצב אִפשר.
עשרים דקות קודם לכן עוד הייתי לגמרי בעד חדר האמבטיה שבבית. בילינו את אחר הצהריים בעזרה למרק לתקן גדר, והיה לי לכלוך במקומות שבכלל לא השתתפו בעבודה. הוא הראה לי את המקלחת שבחוץ כאילו כולם מתקינים צנרת ליד כיסאות הגן שלהם. החברה שלו יצאה עם שיער רטוב ואמרה, ״תנסי. יש מים חמים.״ אמרתי שיש גם בתים שכנים. מרק השמיע קרקור של תרנגולת, ואז מיד הצביע לעבר חדר האמבטיה, שהיה פנוי לגמרי. למרבה הצער, בשלב הזה כבר ביקשתי מגבת.
לקח לי יותר מדי זמן להתפשט, כי בכל רגע מצאתי סיבה דחופה נוספת לבדוק את השיחים. ואז המים הראשונים היו קרים, פלטתי צווחה, ומרק קרא דרך חלון המטבח, ״איזו תרנגולת אמיצה!״ אבל ברגע שהמים התחממו, שכחתי להתעצבן. עמדתי מתחת לזרם בראש מוטה לאחור והבטתי בפיסת שמיים במקום בתקרת חדר אמבטיה. הכתפיים שלי התרפו. לכמה דקות נפלאות הפסקתי לבדוק כל דבר. ואז לינה הביאה את השמפו, ופתאום התחלתי לדאוג לאיך שאני עומדת.
היא פנתה ללכת בדיוק כשנשמעו קולות מהגינה הסמוכה. קפאתי, עם יד אחת בשיער. גם לינה נעצרה והקשיבה. מישהו דיבר על סולם ברצינות מרשימה. ״הם לא יכולים לראות את המקלחת,״ היא אמרה בשקט. ״אבל את יכולה לבדוק שוב אם את רוצה.״ שקלתי לצאת לעוד סיור בעירום במרפסת, מה שנראה כמו פתרון די גרוע לחשש שלי שיראו אותי. ״אני אסמוך על צוות האבטחה.״ היא סימנה בראשה לעבר העלה שעדיין היה בידה. ״אחד מהם התקרב אלייך קצת יותר מדי.״ צחקתי כל כך עד שנכנסו לי מים לאף.
אחרי שהיא נכנסה פנימה, שטפתי את השיער ותפסתי את עצמי מציצה לעבר הדלת במקום לעבר הגדר החיה. זה היה גילוי מביך על עצמי. אהבתי את החמימות הטבעית של לינה; אהבתי גם שהיא שמה לב אליי בלי לעשות מזה עניין. כשהיא חזרה לקחת את הסנדלים שלה, לא הסתובבתי הצידה. ״יותר טוב?״ היא שאלה. הזזתי את השיער הרטוב מהפנים. ״כנראה הייתי צריכה משלוח שמפו ותקרית גינון.״ היא חייכה חיוך רחב. ״שירות מלא.״
סגרתי את המים והושטתי יד אל המגבת. ואז השארתי אותה על הכיסא. לוחות העץ היו חמימים מתחת לכפות רגליי, ולשם שינוי לא הייתה שום סיבה מעשית למהר. מרק הופיע בפתח עם שלוש כוסות לימונדה, ראה שאני עדיין עומדת שם עירומה והקפיד להביט בפניי. ״המקלחת התקלקלה?״ ״לא. אני נותנת לגדר החיה להצדיק את קיומה.״ הוא צחק והניח את הכוס שלי בהישג ידי. לינה התיישבה על המדרגה לצד הדלת והשאירה לי שפע של מקום. לבסוף הרמתי את המגבת, קיפלתי אותה על הכיסא והתיישבתי עליה. ״אה, את נשארת?״ היא שאלה. ״לדקה,״ אמרתי ולקחתי את הלימונדה שלי. ״בדקתי את הנוף הזה ביסודיות. אז לפחות איהנה ממנו.״
צוות האבטחה היה גדר חיה. גדר חיה רצינית, יש להודות, שבחנתי מכמה זוויות לפני שהתפשטתי. מעבר לה היו עצים וגגות של בתים שכנים; מאחורי לינה הייתה דלת המטבח הפתוחה. השלמתי עם האפשרות שאי־שם מעבר לשיחים נמצאים אנשים זרים. כנראה לא הייתי מוכנה לכך שחברה שלי תעמוד במרחק כמה צעדים ממני ותחייך בזמן שמים חמימים זורמים על עורי החשוף.
״את רוצה שאלך?״ היא שאלה. זה עזר יותר מכל הבטחה שהגדר החיה מסתירה אותי. ״לא. רק תפסיקי להיראות כל כך משועשעת.״ היא הניחה את השמפו בהישג ידי, אבל בדיוק באותו רגע הושטתי אליו יד, והאצבעות הרטובות שלנו נתקלו זו בזו סביב הבקבוק. כמעט הודיתי לה פעמיים. החיוך של לינה התרכך. ״נדבק לך עלה למרפק.״ זהו, הלך הניסיון להיראות מרשימה בלי להתאמץ. הסרתי אותו והושטתי לה אותו במלוא הדרת הכבוד שהמצב אִפשר.
עשרים דקות קודם לכן עוד הייתי לגמרי בעד חדר האמבטיה שבבית. בילינו את אחר הצהריים בעזרה למרק לתקן גדר, והיה לי לכלוך במקומות שבכלל לא השתתפו בעבודה. הוא הראה לי את המקלחת שבחוץ כאילו כולם מתקינים צנרת ליד כיסאות הגן שלהם. החברה שלו יצאה עם שיער רטוב ואמרה, ״תנסי. יש מים חמים.״ אמרתי שיש גם בתים שכנים. מרק השמיע קרקור של תרנגולת, ואז מיד הצביע לעבר חדר האמבטיה, שהיה פנוי לגמרי. למרבה הצער, בשלב הזה כבר ביקשתי מגבת.
לקח לי יותר מדי זמן להתפשט, כי בכל רגע מצאתי סיבה דחופה נוספת לבדוק את השיחים. ואז המים הראשונים היו קרים, פלטתי צווחה, ומרק קרא דרך חלון המטבח, ״איזו תרנגולת אמיצה!״ אבל ברגע שהמים התחממו, שכחתי להתעצבן. עמדתי מתחת לזרם בראש מוטה לאחור והבטתי בפיסת שמיים במקום בתקרת חדר אמבטיה. הכתפיים שלי התרפו. לכמה דקות נפלאות הפסקתי לבדוק כל דבר. ואז לינה הביאה את השמפו, ופתאום התחלתי לדאוג לאיך שאני עומדת.
היא פנתה ללכת בדיוק כשנשמעו קולות מהגינה הסמוכה. קפאתי, עם יד אחת בשיער. גם לינה נעצרה והקשיבה. מישהו דיבר על סולם ברצינות מרשימה. ״הם לא יכולים לראות את המקלחת,״ היא אמרה בשקט. ״אבל את יכולה לבדוק שוב אם את רוצה.״ שקלתי לצאת לעוד סיור בעירום במרפסת, מה שנראה כמו פתרון די גרוע לחשש שלי שיראו אותי. ״אני אסמוך על צוות האבטחה.״ היא סימנה בראשה לעבר העלה שעדיין היה בידה. ״אחד מהם התקרב אלייך קצת יותר מדי.״ צחקתי כל כך עד שנכנסו לי מים לאף.
אחרי שהיא נכנסה פנימה, שטפתי את השיער ותפסתי את עצמי מציצה לעבר הדלת במקום לעבר הגדר החיה. זה היה גילוי מביך על עצמי. אהבתי את החמימות הטבעית של לינה; אהבתי גם שהיא שמה לב אליי בלי לעשות מזה עניין. כשהיא חזרה לקחת את הסנדלים שלה, לא הסתובבתי הצידה. ״יותר טוב?״ היא שאלה. הזזתי את השיער הרטוב מהפנים. ״כנראה הייתי צריכה משלוח שמפו ותקרית גינון.״ היא חייכה חיוך רחב. ״שירות מלא.״
סגרתי את המים והושטתי יד אל המגבת. ואז השארתי אותה על הכיסא. לוחות העץ היו חמימים מתחת לכפות רגליי, ולשם שינוי לא הייתה שום סיבה מעשית למהר. מרק הופיע בפתח עם שלוש כוסות לימונדה, ראה שאני עדיין עומדת שם עירומה והקפיד להביט בפניי. ״המקלחת התקלקלה?״ ״לא. אני נותנת לגדר החיה להצדיק את קיומה.״ הוא צחק והניח את הכוס שלי בהישג ידי. לינה התיישבה על המדרגה לצד הדלת והשאירה לי שפע של מקום. לבסוף הרמתי את המגבת, קיפלתי אותה על הכיסא והתיישבתי עליה. ״אה, את נשארת?״ היא שאלה. ״לדקה,״ אמרתי ולקחתי את הלימונדה שלי. ״בדקתי את הנוף הזה ביסודיות. אז לפחות איהנה ממנו.״
צפו בתצוגה המקדימה של RudeFly
קראתם חלק מהסיפור. עכשיו תוכלו לראות במה RudeFly באמת עוסק.
▶ צפו בחינם
אין צורך בהרשמה
רוצים להמשיך לקרוא?
יצירת חשבון חינם ←