החוויה הראשונה שלי קרתה לגמרי במקרה.

נסעתי במכונית לאורך החוף האטלנטי של צרפת, אי־שם בקטע של כ־200 קילומטרים שבין ביאריץ לשפך נהר הז'ירונד. על החופים, במיוחד הרחק מאתרי הנופש הגדולים, היו לא מעט מבקרים בעירום. במקומות מסוימים היו כל כך הרבה מהם, עד שכמעט התביישתי ללבוש בגד ים.

אז החלטתי לנסות. הייתי אישה רווקה שנוסעת לבדה, אבל התפשטתי, ולהפתעתי לא נתקלתי בשום בעיה.

ואז נתקלתי ביורונאט, כפר נופש נטוריסטי עם יחידות אירוח להשכרה וכל החנויות והשירותים שאדם עשוי להזדקק להם. החלטתי לשכור שם סטודיו קטן לעשרה ימים. במהלך הזמן הזה חייתי בעירום כמעט כל הזמן: על החוף, ליד הבריכה, בזמן קניות, ואפילו כשאכלתי במסעדות המקומיות — כשמזג האוויר איפשר, כמובן.

זו הייתה תחושה נפלאה להיות כל כך חופשייה. אפילו גילחתי את שיער הערווה שלי כי רציתי להרגיש עירומה עוד יותר לחלוטין. קיבלתי כמה מבטים מעריצים, אבל לא היו שום ניסיונות התקרבות בעלי אופי מיני. לא הייתי האישה הרווקה היחידה שם, וכולם נראו רגועים, מכבדים ונינוחים.

היו שם אנשים בכל הגילאים, ממבוגרים צעירים ועד מבקרים בגיל הפרישה. חלק מהאורחים המבוגרים נראו כאילו הם עדיין זקוקים לבגדים מגוהצים אי־שם בחיים אחרים, אבל אפילו הם נראו נינוחים לחלוטין בחיים בעירום.

הייתי מעודדת כל מי שמתעניין בנטוריזם לנסות לחיות כך, כל עוד הוא מכבד את האנשים סביבו ואינו פוגע בשכנים או בקהילות שמרניים יותר.

בהצלחה בעירום לכולכם — ובמיוחד לשֶׁרי, שעושה כמיטב יכולתה כדי לקדם את הנודיזם בארצות הברית ולספק מידע שימושי.

אני מניחה שהתמזל מזלי מאוד.